צרת רבים 

בתחום המחשבים, כאשר אתה מחבר את המחשב שלך לרשת כלשהי, אתה למעשה מחבר אותו עם כל מחשב אחר באותה רשת, ואף פעם אי אפשר לדעת איפה היה כל אחד מהם. ברוב הארגונים נוהגים להגן על הרשת מפני וירוסים ומפגעים אחרים, אך הסכנה תמיד קיימת. בארגון ישראלי גדול, למשל, השייך גם הוא לתחום הבריאות (הו...האירוניה), מנהל בכיר החליט לחבר מחשב כף יד אל מחשבו האישי כדי להעביר אליו קבצים. אותו מנהל ניצל הרשאות מיוחדות במערכת ההגנה שהפעילה החברה, והצליח להעביר אל מחשבו קובץ שהביא מהבית. כפי שאתם יכולים לנחש, אותו קובץ הכיל וירוס ולמנהלי הרשת של אותו ארגון נגרם כאב ראש לא קטן.

במקרה אחר, אתר ישראלי ידוע, המתפרנס מפרסומות, גרם לתופעה מוזרה. לאחר עיון קצר באתר, קיבלו מבקריו הודעה על כך שמחשבם נגוע בתוכנות זדוניות והם הופנו לאתר להורדת תוכנה המסירה תוכנות זדוניות. למעשה, ההודעה עצמה שקיבלו המשתמשים הוצגה על-ידי תוכנה זדונית שהושתלה במחשבם במהלך הביקור באתר. זהו תרגיל ידוע למדי, באתרי פורנו, אך באתר גדול כמו זה שבו מדובר, זוהי בהחלט תופעה חריגה. הסיבה לכך אינה נובעת מזדון של מפעילי האתר. הם פשוט מילאו את האתר בפרסומות ממקורות שונים, שחלקם מבוססים על מנוע מודעות אקראי של חברה אחרת. אותם מנועים מקבלים לשורותיהם מודעות ממגוון גורמים, לרוב ללא סינון או עם סינון בסיסי, וכך חודרות למנגנון מודעות לשירותים מפוקפקים.

זהו מקרה הממחיש היטב כיצד וירוסים וקוד זדוני עלולים להשתחל גם למקומות "בטוחים" לכאורה, ולכן נשאלת השאלה...האם קיים מקום כלשהו שהנו בטוח? התשובה, למרבה הצער, היא לא. עם כל חודש שעובר, רשת האינטרנט הופכת לבטוחה פחות ופחות, עם הופעתם של וירוסים נוספים, רוגלות ומזימות הונאה. תרגילי "פישינג", למשל, המשמשים לגניבת זהות, אינם עוד נחלתם של פושעי רשת מקצועיים.

כיום יכול כל אחד להיכנס לאתרי מכירות פומביות ולרכוש "ערכות" פישינג מוכנות מראש, הכוללות אוסף של מדריכים ותוכנות שלהן יידרש הקראקר המתחיל כדי להקים "עסק" פישינג משגשג. המסקנות הבלתי נעימות הן שלמרות שתוכנות ההגנה למיניהן משתכללות באופן רציף, גם הגורמים העוינים משתכללים ולכן צריך גם כיום להיות על המשמר.

נסו לחשוב על היום שבו נודע לכם כי כאשר יוצאים מהבית צריך לנעול את הדלת. מסוגלים להיזכר? כמובן שלא. עבור כמעט כל אחד, דברים כאלה הם בחזקת מובן מאליו - מעין חוכמת-שבט שלמדנו מהורינו בגיל צעיר כל כך עד שלא ניתן לזכור את היום. אותה פרנויה נלמדת מונעת מאיתנו להניח את הארנק על הדלפק בסופרמרקט בזמן שאנחנו אורזים את המצרכים שלנו, ומזכירה לנו להסתכל ימינה ושמאלה כאשר אנחנו מושכים כסף מהכספומט.

אותם הרגלים צריכים לדחוף אותנו להתנהג באותה צורה גם עם המחשב האישי - להפעיל פיירוול לפני שמתחברים לאינטרנט, לוודא את קיומו של המנעול הקטן בדפדפן לפני שמזינים פרטי כרטיס אשראי ולא ללחוץ בשמחה על כל מודעה שמציעה לנו משהו בחינם.

הבעיה היא שאותם דפוסי התנהגות הנראים לנו נורמליים לגמרי בחיי יום-יום, אינם נהנים מאותו סטטוס בהקשר למחשב. זה פשוט תחום חדש מדי. חלקם הגדול של אזרחי המדינה ראה מחשב לראשונה רק בגיל העשרה, ובמקום שהילדים ילמדו את כללי היסוד מהוריהם בדרך לכן, ההורים למדים מילדיהם כיצד להשתמש במכונה המבהילה (בהנחה, כמובן, שהם בכלל מעיזים לגעת במחשב מלכתחילה).

עם הזמן, המצב ישתפר בעת שדור ה-Y (הצעירים של ימינו) יהיו הורים בעצמם, ואז המחשב יהיה חלק בלתי נפרד מהבית מגיל אפס. בעתיד ורוד זה, המילים הראשונות של התינוק יהיו אמא, אבא, פיירוול, וצעדי הגנה בסיסיים יהיו מובנים מאליהם. עד אז, יש עוד מה לעשות.

הורים יקרים - אל תתייחסו אל המחשב כאל חיה מסוכנת בחדר האחורי. "חבקו" את הטכנולוגיה ונסו להפוך אותה לחלק מחייכם, ולחלק מחוויית ההורות. קראו מאמרים ומדריכים ולמדו להגן על המחשב ולהפעיל אותו בצורה בטוחה, והנחילו הרגלים וערכים אלה לילדיכם מוקדם ככל האפשר. מלבד מניעת פריצה למחשב ונזקים של וירוסים, לחינוך נכון יש ערך מוסף. ילד המבין בצורה נכונה את הסיכונים ודרכי ההתמודדות איתם בעולם הדיגיטלי יוכל לתפקד בו בלי לחשוף את עצמו לסיכונים כדוגמת פדופילים, פשעי שנאה וסיפורי אימה אחרים המסתובבים בתקשורת מדי פעם. אם תגובתכם לתחקירי הפדופיליה של ערוץ 10 הייתה לנתק את המשפחה מהאינטרנט, זכרו שניתוק הילדים מהרשת אינו מעשי יותר מהגנה עליהם מפני פשע על-ידי איסור יציאה מהבית. הדרך הנכונה היא להטמיע את ההבנה והזהירות בכל אחד ובכל גיל.